<h1>ראבי"ה סימן תקמ"ב</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ראיתי בתשובת רבינו תם שכתוב בה שלשה שברים בנשימה אחת עבדינן להו, דבמקום תרועה קיימי, אבל שלשה שברים ותרועה דקשר"ק לא מסתבר, דגנוחי וילולי לא עבדי(נ)ן אינשי בנשימה אחת. עד כאן לשונו. ואני מוסיף לאמת דבריו דגרסינן בפרק החליל [נ"ג ע"ב] במאי קמיפלגי רבי יהודה ורבנן דמתניתין, דאינהו קא חשבו עשרים ואחת תקיעות ורבי יהודה שבע, רבי יהודה סבר תקיעה תרועה תקיעה אחת היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד וכו' כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כרבי יהודה. ואפילו מפרשים ולא כלום אלא כשיעור נשימה, היינו משום שלא אפשר בענין אחר, אבל אי אפשר היה צריך שלא להפסיק כלל, ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי יהודה אלא בתקיעה ותרועה ותקיעה אבל בתרועה גופה, אי נמי בשלשה שברים שהם במקום תרועה, דאפשר נמי לקצרם ולעשותם בנשימה אחת מודו ליה. וכן עיקר. וגם אני רגיל להזהיר התוקעים על ככה. והא דתנן תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת, היינו משום ששניהם קול אחד והוה ליה כתקיעה אחת ארוכה, אבל תקיעה ותרועה ותקיעה לרבי יהודה, אף על גב דמצמצם בלא הפסק, שינוי קול מוכיח. ובירושלמי [פ"ד ה"י] ראיתי שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות אמרן בנשימה אחת יצא תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת, רבי זעירא בשם רבי אבא בר עולא צריך להריע מתוך פשוטה רבי בא בשם רבי אבא בר רב הונא אמר אין צריך להריע. ובירושלמי דמגילה [פ"ג ה"ז] גרסינן עשרת בני המן נמי צריך לאמרן בנשימה אחת. ולאו למימר דווקא בדיעבד יצא, אלא הכי פירושא אם הם בנפיחה אחת יצא, ואם לאו אין כאן מצוה מן המובחר, וכן בתקיעה וכן בעשרת בני המן. אבל [אי] צריך להריע בין פשוטה ותרועה איפליגי בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן. כך נראה לי לפרש הירושלמי.
<h2>דף לה.</h2>
ומה שנהגו לתקוע מראש חדש אלול בכל יום ויום, הכי תניא בפרקים דרבי אליעזר [פמ"ו] רבי יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עמד משה בהר קורא מקרא ביום ושונה משנה בלילה ולאחר ארבעים יום ירד ושבר הלוחות בשבעה עשר בתמוז ועשה ארבעים יום במחנה והרגו הלוים את ישראל והתקין כל שבט [ושבט] במקומו באחד באלול אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה להר שלא יטעו עוד בעבודה זרה והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' ולכך התקינו חכמים שיהיו תוקעין בראש חדש אלול כל החודש בכל שנה ושנה כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר [עמוס ג'] אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן שלא להסטין על ישראל.
